אופנה בריטית בשנות ה-70

אופנת לונדון בשנות ה-70

האיסט אנד של לונדון היה המוקד של סצנת האופנה של בריטניה בשנות ה-70. הגרגיריות שלו משכה זן חדש של מעצבים שאימצו את האסתטיקה העצבנית של האזור כרקע מושלם לעבודה היצירתית שלהם. מותג האופנה Vivienne Westwood היה מהראשונים שהקים חנות באזור, בבוטיק קטנטן בפינת רחוב הנברי ורחוב סקלייטר, שם הוא שוכן עד היום. מעצבים אחרים כמו זנדרה רודס, קתרין המנט והתאומים פיליפ וג'ורג' האקני החלו גם הם את הקריירה שלהם באיסט אנד והמשיכו לעזור לעצב את המראה של לונדון בשנות ה-70. העשור סימן מעבר מהצלליות המובנות של העשור הקודם לעבר צורות משוחררות ונינוחות יותר.

עליית בגדי הספורט

בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, האופנה הבריטית הושפעה מאוד ממירוץ החלל ומהמעבר ללבוש פונקציונלי יותר. מעצבים התנסו בבדים שונים, בטכניקות בנייה ופלטות צבעים, שהייתה להם השפעה כפולה של הפיכת הבגדים לפרקטיים ומסוגננים יותר בו זמנית. הפיתוח של בדים סינתטיים חדשים כמו ניאופרן, PVC וספנדקס גרם למעצבים לייצר בגדים עם בדים נמתחים ועמידים שהיו גם קלים וקלים לניקוי. הם גם נטלו חלק עצום בעליית בגדי הספורט, שהפכו לטרנד מרכזי באופנה הבריטית בתחילת שנות ה-70 וכללו פריטים כמו אימוניות, מעילי רוח, מעילי בומבר ומכנסיים עם רגליים רחבות במיוחד.

ההשפעה של סקוטלנד על האופנה הבריטית

העניין הגובר של האופנה הבריטית במסורת ובמורשת נבע בחלקו מהעניין הגובר בתרבות הסקוטית, שהחלה לצבור תאוצה בשנות ה-60. כאשר מעצבים הסתכלו לעבר להשראה, הם החיו את הטרטן ומוטיבים סקוטים אחרים, ששימשו לקישוט כל דבר, מטפטים ועד תכשיטים ובגדים. זה בא לידי ביטוי בעבודתה של ויויאן ווסטווד, שבסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 יצרה כמה עיצובים בהשראת טרטן, כולל חצאית דמוית קילט וסדרת שמלות מודפסות במוטיבים של פרחים וציפורים בהשראה סקוטי. השותף שלה לפשע, מלקולם מקלארן, לקח את הדברים צעד אחד קדימה וב-1971 פתח בוטיק לונדוני בשם Let it Rock, שמכר גם את המוזיקה שלו וגם את עיצובי הלבוש שלו.

בדים דו-צדדיים

בדים דו-צדדיים הם טכניקת בניית בדים שבה שני בדים שונים מתמזגים יחד ליצירת עיצוב אחד חלק. בדים דו-צדדיים הגיעו לגדולה לראשונה בשנות ה-60 ושימשו ליצירת כל דבר, החל מדפוסים דקורטיביים ועד למאפיינים פונקציונליים כגון חפתים, צווארונים וכיסים. הם שימשו לעתים קרובות בשילוב עם בדים אחרים כגון ספנדקס כדי ליצור טקסטורות ואפקטים מנוגדים. בדים דו-צדדיים נשארו פופולריים לאורך שנות ה-70 ושימשו מעצבים כולל ויויאן ווסטווד, קתרין המנט ומיקיו סקאי כדי ליצור הכל מהדפסים נועזים ועד עיצובים מורכבים ועדינים.

חידושים חומריים אחרים

ללא ספק העיצוב האייקוני ביותר של שנות ה-70 היה ה-Kaftan, בגד בהשראה מזרחית עם שרוולים ארוכים נשפכים. הבגד היה מועדף בקרב מעצבים בריטים, שלעתים קרובות שילבו אותו עם בדים זורמים וצבעים חיים כדי ליצור עיצובים נועזים ואקזוטיים. בדי קטיפה היו פופולריים מאוד במהלך שנות ה-70 ושימשו ליצירת כל דבר, משמלות ועד רהיטים. אחד מעיצובי הקטיפה המפורסמים ביותר הוא הסרבל האייקוני שעיצבה זנדרה רודס עבור סקס פיסטולס, שאותו עיבדה מאוחר יותר לחלוק בסגנון קימונו. בדים קפלים היו גם טרנד מרכזי בשנות ה-70, כאשר מעצבים התנסו בדרכים שונות של קיפול ולחיצת בדים כדי ליצור צורות ודוגמאות גיאומטריות מעניינות. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר היא שמלת הקפלים שעיצבה קתרין המנט ב-1973.

סיכום

שנות ה-70 סימנו עידן של שינויים בתעשיית האופנה הבריטית. מעצבים שהושפעו מהנוף התרבותי המשתנה החלו להתנסות בבדים, טכניקות וצלליות שונות. קטיפה, ניאופרן ובדים דו-פנים שימשו ליצירת עיצובים חדשים ומרגשים. בעשור נולד גם הקפטן האייקוני שהפך לחביב מאוד על המעצבים הבריטיים. מגמות האופנה של שנות ה-70 נתפסו כהמשך של המרד נגד השומר הוותיק, שהחל בשנות ה-60.